Wireframes-קומפוזיציה, בגרות במחול ו

השיעור שבו היינו נכנסות לסטודיו למחול ועובדות כל אחת על ריקוד הבגרות שלה היה נקרא במערכת ״שיעור קומפוזיציה״. בויקיפידיה, קומפוזיציה היא ״תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה״.

אחד הזכרונות הכי חזקים שנשארו לי מהתקופה של ההכנות לבגרות הוא אני, יושבת מול דף חלק, ביד עפרון מחודד היטב, מנסה לשרטט את כיווני התנועה של הרקדניות שלי כך שלא יתקעו אחת בשניה. שמונה ספירות של הליכה מהירה ושינוי כיוון. חמש בנות, ארבע החלפות כיוון. כדי לקבל ציון טוב לא היה מספיק לרקוד יפה ולהיות גמישה, היית צריכה לתמצת את נושא הריקוד שלך לכמה משפטים (״המניפסט״), אותו הקריאה המורה בפני הבוחנים רגע לפני העליה לבמה. הנושא שבו עסקתי היה הדיסוננס בין הרצון שלי להיות לבד בשקט עם עצמי, מול העומס והלחץ החברתי של החיים בחוץ. ב-2005 נראיתי לעצמי נורא בוגרת ועמוקה שבחרתי בנושא הזה, היום קצת מביך אותי שהתייחסתי ברצינות תהומית לעומס ולקושי של קיבוצניקית פריבילגית בת 18. המוזיקה היתה שילוב של ״רגע פרטי״ של ריטה, שבילדותי כיכבה על הפוסטרים של קירות החדר שליו-"Firestarter" של פרודיג׳י, כמייצג החיים המורכבים והסואנים שבחוץ.

השרטוט היה נראה בערך ככה:

לא הבנתי באותו זמן את הקשר בין התרשים המקושקש הזה, שכל כך נהנתי לשרטט, לבין האהבה שלי לתכנון, תבניות והיגיון. היתה לי תחושה פנימית (ונכונה מסתבר) שכדי לקבל ציון טוב מהבוחנים אני צריכה להיות ברורה ובהירה, להעביר את המסר בצורה שתהיה להם מסודרת והגיונית לפני הכל. באופן די טבעי, אלה עדיין העקרונות שמנחים אותי בעיצוב היום. זה מה שאני מעריכה בעיצובים של אחרים, וזה מה שאני אוהבת לעצב. המון מעצבים יודעים לעשות יפה, ולפעמים זה מרתיע. כמעט כל פרויקט מתחיל אצלי בחוסר ביטחון, אין לי מושג מאיפה לשלוף את הרעיון היצירתי והייחודי. הכל מרגיש חרוש, מישהו אחר יעשה את זה הרבה יותר יפה ממני, הטרנדים השתנו ואני נשארת מאחור. הביטחון שלי מתחזק כשאני נשענת על דברים קיימים - על הגיון, על מחקר, ומשם קל יותר לצאת לדרך.

בסוף שנה א׳, בהגשה של קורס טכניקות וחומרים עם מיכל דיבואה, היא אמרה לי - ״יש לך כבר סגנון די מובהק, אני מזהה שזה שלך. עכשיו את צריכה להניח את זה בצד, לעשות סיבוב, לנסות המון סגנונות אחרים ובסוף את תראי שתחזרי לזה, אבל אחרת״. ממרחק של כמה שנים מסיום הלימודים וממרחק של יבשת אחרת והמון זמן פנוי להרהר בעבר ולנתח את הבחירות שלי, פתאום הדברים מתחברים לי, אני מצליחה לחדד ולדייק לעצמי מי אני, וזה מרגיש כמעט שלם.